משום מה, סיידר, לא זכה בארץ (עדיין) בקרב המשקאות האלכוהולים לעדנה כפי שקרה לרבים ממשקאות האלכוהול האחרים שהגיעו הנה מהארצות הקרות.

על אף שאפילו במקורות היהודיים מוזכר משקה התפוחים האלכוהולי "דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סיתווניות ושאר מיני פירות תרומה" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"כ, עמוד ב').

מדוע דווקא אצלנו נעלם מהמדפים אותו "יין תפוחים" ואיזה עמים השכילו להפוך אותו למשקה הפופלארי והרווח שלהם?

שיטת ייצור הסיידר
סיידר הוא משקה אלכוהולי המופק על פי רוב מתפוחים, אם כי רווח גם השימוש באגסים ובמקומות מסויימים גם מפירות נוספים כגון דובדבנים. אבל, כשאומרים סיידר חושבים תפוחים ובצדק.
הסיידר נחשב בריא עקב הריכוז הגבוה של אנטי אוקסידנטים (נוגדי חימצון), ופנול המצויים בשפע בפרי התפוח. אלה נחשבים כטובים במיוחד במניעת מחלות לב וסרטן.

מאז חווה ועד ימינו
במדינות רבות באירופה הסיידר האלכוהולי נחשב למשקה המסורתי עוד מימי הביניים, באזורים מסויימים ובתקופות מסויימות הוא היה אף נפוץ מן היין (למשל בצפון ספרד). עם כניסתו של האדם הלבן ל"עולם החדש" הוא הביא עימו את הסיידר גם לאמריקה הצפונית.

תפוח הוא מהגידולים העיקריים באזורים בהם מזג האוויר קר והוא נחשב לאחד מעצי הפרי הראשונים שבויתו על ידי האדם ומהווה חלק מהתפריט האנושי עידן ועידנים. מכאן, שדי מהר עלו על הפטנט של הכנת משקה אלכוהולי מתפוחים.

סיידר סובב עולם
ברוב ארצות אירופה ואמריקה, הסיידר נפוץ מאוד ובעיקר הוא נחשב למשקה הסתיו והחורף ונצרך עוד יותר בחג המולד ובטנקס גיוון (Thanksgiving) בארה"ב.
בארה"ב, הסיידר היה תקופות רבות המשקה האלכוהולי העיקרי, במיוחד במדינות הצפון.
בשכנה מדרום, מקסיקו, נהוג לשתות סיידר בחגים ובמיוחד בערב השנה החדשה. שם הסיידר נמכר בבקבוקים דמויי שמפניה, והוא המשקה הנפוץ ביותר בסילבסטר (ערב השנה האזרחית), עם החלפת השנה נהוג לחלוץ בקבוק סיידר כזה ולהרים כוסית לשנה החדשה.
בארגנטינה הסיידר פופלארי מאוד בעיקר בחגים, כמו במדינות מצפון לה, הוא המשקה הרשמי של חג המולד.

בנורבגיה הצפונית, בה מזג האוויר הקר מאפשר מגוון גידולים, נהוג לערבב את מיץ התפוחים עם מיץ אגסים, לפני ההתססה, על מנת ליצור טעמים שונים ולהאיץ את תהליך תסיסת הסיידר, אשר במזג אוויר קר מואט.

בספרד, ה"סידרה" Sidra כך נקרא הסיידר הספרדי, מיוצר בעיקר בארץ הבסקים ובאסטוריה. יודעי ח"ן יוכלו להבדיל בקלות בין סיידר שמיוצר באסטוריה לזה המיוצר על ידי הבאסקים. לכל אזור שיטה משלו. האסטורים מסננים את מיץ התפוחים לפני התסיסה ומייצרים סיידר חלק וצלול יותר בעוד הבאסקים משאירים אותו לתסוס כשהוא מלא בפרי ונח על שמריו כך מתקבל סיידר עמוק יותר, כבד ובעל ארומה.

בבלגיה "סיידר" משמש כשם נרחב יותר, אין הכרח שהסיידר שתזמינו בבלגיה יוצר מתפוחים דווקא, שם מייצרים סיידר גם מדובדבנים, פטל ואוכמניות.

בגרמניה, שכנתה, הסיידר מכונה אפל-ווין Apfelwein, כלומר, מגרמנית, יין תפוחים. הסיידר הגרמני על פי רוב מכיל בין 7%-5.5% אלכוהול, והוא חמצץ יותר.

ומהצד השני, בצרפת, נחשבת בורגנדי לבירת הסיידר. נורמנדי עשירה בזנים רבים של תפוחים כמעט משחר ההיסטוריה החקלאית. מומחי הסיידר של נורמנדי מתמחים בשילובים הנכונים והמינונים בהרכבים שבין הזנים השונים לעיסת פרי אחת ולמיץ כדי לקבל את הסיידר הארומטי, המלא ובעל הטעם הייחודי. סיידר וקלבדוס, שאף הוא מופק מתפוחים, הם המשקה האלכוהלי המסורתי לאזור.

מגדלי התפוחים בנורמנדי ידועים כקפדניים ומדוייקים לא פחות ויש שיאמרו אף יותר מבעלי הכרמים. יש להקפיד לקטוף כל זן בזמן המתאים לו, להמתין לליות הקרה כדי למנוע תסיסה מוקדמת, ולהקפיד על מיקום עצי הפרי במדרונות, כדי לקבל את הסיידר הצרפתי המשובח.

האנגלים, על אף מסורת השתייה הענפה שלהם, שותים המון סיידר. המשקה השני אחרי תה והראשון ברשימת המשקאות האלכוהולים הנמכרים באנגליה הוא סיידר. הסיידר הבריטי על פי רוב נע בסביבות ה 8% אלכוהול. עיקר ייצור הסיידר מתרכז בדרום – מערב אנגליה. באנגליה ניתן למצוא עדיין חוות בוטיק המייצרות סיידר כפי שנהוג היה בעבר, הסיידר המופק בשיטה זו נקרא סקראמפי Scrumpy והוא בעל אחוזי אלכוהול גבוהים יותר.

החשיבות הרבה שמייחסים האנגלים לסיידר ניתן לגלות באגדות המיוחסות לו. יש המייחסים את הבאת התפוחים ומסורת הכנת הסיידר לאנגליה על ידי שליחו ותלמידו של ישו, יותר מכך, האנגלים ידעו להצביע על המקום הראשון ממנו פרץ הסיידר הוא בגלסטונברי. אבל המיתולוגיה החשובה באמת, המיוחסת לסיידר, קשורה באגדה על המלך ארתור. זוכרים את אבאלון האגדית? האי בה מתגוררת גבירת האגם ובה נקבר המלך ארתור אחרי שהובא אליו בסירה על ידי מורגן אחותו למחצה, המכשפה? פירוש השם "אבאלון" הוא "אי התפוחים" מקום קבורתו של המלך האגדי הוא, לפחות כך מספרים, מקום מוצאו של המשקה האגדי לא פחות.

זו אולי הסיבה שבאנגליה ובשכנותיה באי הבריטי, תוכלו למצוא בכל פאב שמכבד את עצמו, גם סיידר שנמזג ישירות מהחבית.

בפעם הבאה, שתשבו בפאב ומישהו יזמין סיידר, תעשו לו כבוד. לסיידר יש היסטוריה, עם משקל ומסורת רוויית אלכוהול. סיידר זה לא רק מיץ תפוחים לילדים.

סדנאות חוויה באלכוהול וקוקטיילים מאת זיו מנור, חוויה לכל אירוע ברמה.

יום ההוקרה לבירה הבינלאומי כבר כאן ואנחנו כאן בכדי לסדר לכם את כל מה שלא ידענו לעולם על המשקה המופלא.

בירה הינה משקה העשוי מחומרים טבעיים בלבד ונקייה לחלוטין  מחיידקים המסכנים את הבריאות. כוס בירה מכילה 150 קלוריות.

הבירה היא מוצר פרה – היסטורי. תהליך היווצרות הבירה הוא תהליך טבעי שיכול להתרחש מצירוף של אירועים שיגרתים: גרגירי שעורה שאוכסנו לצורך אכילה נרטבים והופכים ל"דייסה" או בליל רטוב. הבליל מתחיל לתסוס מעצמו. לאחר כמה ימי תסיסה, אם מדללים את הבליל שתסס במים, מתקבל משקה שהוא גם משביע וגם גורם להרגשה של מצב רוח טוב, בזכות האלכוהול שנוצר בו. התהליך הזה בוודאי קרה פעמים רבות, במקומות רבים, כי את התסיסה יוצרים מיקרו אורגניזם ממשפחת השמרים, הנמצאים באוויר בכל מקום. כאשר שבטי הנוודים החלו להתיישב באתרים של קבע, הם גם התחילו לגדל צמחים ממשפחת החיטה והשעורה, ולאגור את הגרעינים שלהם. מגרעינים אלה הם הכינו לחם וגם בירה.

התהליכים של יצירת לחם ויצירת בירה דומים ביותר. שניהם מכילים גרעינים, מים ושמרים. שניהם משביעים וגורמים להרגשה טובה. לכן חושבים מדענים רבים כי לאדם הקדמון הייתה הבירה מוצר מזון חשוב. כאשר נבנו הערים העתיקות בבבל היה כבר ייצור הבירה תהליך ידוע, וכנראה גם תהליך שהשלטונות פיקחו עליו. ייצור הבירה נקשר עם פעילויות המקדשים, ונמצאו מסמכים רבים של לוחות חרס בכתב היתדות המתעדים זאת. בממצאים מהאלף הרביעי לפני הספירה מוזכרים כבר כ- 15 סוגי בירה שונים שהוכנו מסוגי גרעינים שונים, ושלחלקם הוסף דבש.

במצרים של הפרעונים הכינו בירה מלחם אפוי למחצה, שהוכן משעורה נבוטה, ואשר הושרה במים. התערובת הזו החלה לתסוס באמצעות שמרים הנמצאים באוויר. לאחר התסיסה העבירו את התערובת דרך מסננת, ואת המשקה שהתקבל שתו מיד. במצרים הוסיפו לבירה צמחי תבלין שונים והמתיקו אותה במיץ תמרים. לכל התהליכים והמנהגים האלה קיים תיעוד מפורט בכתב החרטומים.

היוונים והרומאים הקדמונים למדו גם הם את תהליך הכנת הבירה. הבירה נזכרת בכתבים עתיקים של פליניוס ואחרים. הבירה הייתה משקה חשוב במשתאות ובחיי היומיום. גם השבטים הברברים באירופה של אותה תקופה ידעו להכין בירה משעורה וחיטה, ונהגו להשתמש בדבש כתבלין. טעמם של מיני הבירה העתיקים היה בוודאי שונה מאוד מן הבירה המקובלת כיום.

בבירה המקובלת היום שולט טעמו של צמח הכשות. ישנו תיעוד על גידול חקלאי של הכשות בצרפת ובגרמניה במאה התשיעית, אך נדרשו עוד כמה מאות שנים עד שהצמח הזה הפך למרכיב עיקרי וחשוב של הבירה. באירופה של ימי הביניים המשיכו יצרני הבירה בארצות שונות להמתיק ולתבל את המשקה בדבש, מיץ תמרים ובשפע תבלינים.

הבירה כתעשייה

תהליך ייצור הבירה עבר בהדרגה מתהליך ביתי לתהליך תעשייתי. ארמונות  השליטים והמנזרים הגדולים פיתחו תהליכי ייצור שהבטיחו איכות וטעם אחידים. הם גם אסרו על ייצור בייתי של בירה, והשתמשו בבירה כמקור הכנסה בטוח, ללא תחרות.

במקומות רבים פעלו מתקני הייצור של הבירה בסמוך למאפיות הגדולות, עם מחסנים משותפים של גרעינים. האופה הראשי היה גם המומחה לייצור הבירה. במנזרים רבים ייצרו סוגים שונים של בירה – בירה חזקה ומשובחת לנזירים ולאורחיהם אנשי השלטון, ובירה חלשה ונחותה אותה מכרו לעוברי אורח שהשתכנו ללינת לילה במנזר, ולתושבי האזור.

תהליך הרפורמציה והיחלשות הכנסייה הקתולית באירופה אפשר לאנשי עסקים חדשים להיכנס לתחום ייצור הבירה.

השליטים העניקו זיכיונות ייצור לבירה ובכך ייצרו תעשייה חדשה. בשנת 1516 נחקק באזור בוואריה "חוק טוהר הבירה" שקבע כי לבירה יהיו 3 חומרי גלם בלבד – מים, שעורה וכישות. החוק אינו מתייחס לשמרים, כ בעת שהוא נחקק עדיין לא הבינו בדיוק את תפקידם. חוק זה קבע את אופיה של הבירה הגרמנית  בארבע מאות השנים האחרונות והוא בתוקף עד היום.

עם גילוי אמריקה הגיעה הבירה גם לשם. במחסני האניות שיצאו לעולם החדש היו, בצד מוצרי מזון, גם חביות של בירה. הבירה שימשה כחלק מהתפריט. המינרלים שבה עזרו בשמירת בריאותם של הנוסעים, והאלכוהול בשיפור מצב רוחם. כשהגיעו המתיישבים הראשונים לאמריקה הם מצאו שגם האינדיאנים ידעו להכין בירה מהגרעינים שעמדו לרשותם – גרעיני התירס. המהגרים האנגלים, שנחתו בחוף פלימות, למדו את הטכניקה האינדיאנית, אך תיבלו את הבירה שלהם בטעם הכישות מאנגליה. ההולנדים, שהקימו את מושבת "אמסטרדם החדשה" על האי מנהטן, הקימו מבשלת בירה באזור וול סטריט בתחילת המאה ה-17. שם הם בישלו בירה בטעם ובסגנון הולנדי. עם קבלת  העצמאות דאגו מנהיגי ארה"ב לחקיקה שסייעה לתעשיית הבירה המקומית.

רק במאה ה-19, עם פיתוחם של אמצעי קירור תעשייתי, התאפשר ייצור הבירה מסוג "לאגר" באופן נרחב. בתהליך הפיתוח של הבירה החדשה השתתף גם המדען לואי פסטר, אשר חקר את תרביות השמרים ואת תהליך התסיסה.

המקום אשר ממנו יצאה הבירה החדשה לכבוש את העולם הייתה העיירה הבוהמית פילזן. מן המבשלה של פרנטישק פופה יצאה בשנת 1842 הבירה שנקראה "פילזנר אורקוול" והייתה להצלחה מיידית. היא הייתה בירה בהירה, צלולה, עם תכולת כישות שגרמה למרירות נעימה ומרעננת. היו בה בועות גז במידה הנכונה, והייתה לה עמידות שאפשרה לה להיות מופצת בכל רחבי אירופה. הטכניקה של ייצור הבירה החדשה התפשטה במהירות באירופה והגיעה גם לארה"ב.

יצרנים רבים התחילו להוסיף את הביטויים "פילזנר" או "פילס" על מוצרי הבירה שלהם, כדי לציין שגם הם משתמשים בשיטות הייצור החדשות. ביטויים אלו נמצאים עד היום על תוויות רבות של בירה בעולם.

הטכניקה והטעם של פילזן פרצו את הדרך גם למיני בירה לאגר אחרים. בווינה פותחה בירה לאגר אדמדמה, במינכן פותחה בירה לאגר בשם "בוק". אולם היו גם אזורים שהתנגדו וסירבו לשנות את השיטות הישנות והטובות שלהם. בראש המתנגדים עמדו מבשלות השיכר הבריטיות והבלגיות. הם המשיכו לייצר בירה שבה השמרים צפים על פני הנוזל התוסס. בארה"ב התעכבה חדירת הטכניקה החדשה בגלל הקרבה התרבותית והתעשייתית לאנגליה, ובגלל העובדה שתרביות השמרים החדשים היו מאוד רגישות והתקשו לעמוד בקשיי המסע באוניות מאירופה לאמריקה. רק ברבע האחרון של המאה ה-19 חדרה השיטה גם לאמריקה. גל של מהגרים מגרמניה ואוניות קיטור מהירות שהצליחו להביא בשלום את השמרים מאירופה, הביאו את הלאגר לאמריקה.

תור הזהב של הבירה בארה"ב נמשך מהרבע האחרון של המאה ה-19 ועד שנת 1919. בתקופה זו פרחה תעשיית הבירה והגיעה לאיכויות משובחות, למיגון עצום של סוגים וטעמים, ולייצור בכמויות ענק. בכל עיר גדולה קמו עשרות מבשלות בירה ושיכר. רק באמריקה אפשר היה למצוא, זו בסמוך לזו, מבשלות בסגנון גרמני, בריטי, אוסטרי, בלגי והולנדי. בעוד שחובב הבירה האירופי צריך היה לנסוע מרחקים גדולים, כדי לטעום מן הסוגים השונים.

כל הפריחה והתפתחות האלה נעצרו בבת אחת בשנת 1919. בשנה זו נחקקו בארה"ב "חוקי היובש" שאסרו על ייצור ומכירה של משקאות המכילים מעל חצי אחוז אלכוהול. רק יצרנים מועטים הצליחו לשרוד עד לביטול "חוקי היובש" בשנת 1933. חלקם פעלו בחסות ארגוני הפשע שדאגו שהמשטרה לא תטריד אותם, ומכרו את המוצרים האסורים במחירים מפולפלים. יצרנים אחרים הסבו את קווי הייצור שלהם למילוי משקאות קלים בבקבוקים, למכירת קרח, להכנת גלידות, ולקלייה ואריזה של דגני בוקר.

זיו מנור מספר על הרכיבים של הבירה ותהליך ההכנה

על הניסים ועל הנפלאות ועל המסיבות הכי טובות

מי לא אוהב את חנוכה? חג של אורות, חג בו קורים ניסים, חג של אינספור מופעים, הצגות, מחזות ושירים.
אם פורים הוא "חג גדול לילדים" חנוכה הוא חג גדול לכולם! האטרקציות המוצעות בשמונת ימי החג הן ממש נס כד השמן – בכל פעם שנדמה כאילו אין יותר מה לעשות, מגלים עוד מופע, עוד הצגה ועוד מסיבה שאתם לא רוצים להחמיץ.
זיו מנור עוסק בסדנאות אלכוהול כבר מעל לחמש עשרה שנה, הסדנאות מותאמות כמובן לכל אירוע ולכל השנה, אך מסיבת חנוכה למבוגרים שמשלבת סדנת אלכוהול זו כבר חוויה מרגשת פי כמה.
קבלו את התוכנית שתהפוך כל מסיבת חנוכה למבוגרים לפסטיבל!

מה בתפריט:

🍩הדלקת נרות חגיגית.

• 🍩הכנת קוקטיילים מיוחדים במילואים של סופגניות.
• 🍩שעשועוני אלכוהול ברוח החג- שאלוני ידע על מנהגי החג, טריוויה על עולם היין, הפעלות חווייתיות                נושאות פרסים איכותיים מעולם האלכוהול ותרבות השתייה.
• 🍩הכנת קוקטייל גלידות וקינוחי אלכוהול בשיתוף פעיל של הקהל.
• 🍩משחקי שתיה מצחיקים ומגבשים – תחרויות בירה, תחרויות צ'ייסרים ותחרויות מגבשות.
• 🍩טעימות של מיטב המשקאות.
• 🍩טיפים לאירוח ביתי – התאמת משקאות לאירוח חגיגי.
• 🍩הסיפורים העסיסיים ביותר ואנקדוטות מעניינות על עולם האלכוהול.
• 🍩שאלות היתוליות על המשתתפים.
• 🍩מוסיקה קצבית לאורך כל הפעילות.
• 🍩חוברת קוקטיילים מתנה לכל משתתף.

ישנן מגוון קינוחים איטלקיים מוכרים אבל ספק אם יש מישהו שלא שמע או טעם אף פעם את הטרמיסו. הטרמיסו נמנה עם שלל הקינוחים האיטלקיים שנחשבים לטובים ביותר בעולם וללא ספק זוכה במקום זה בכבוד. את הטרמיסו נהוג להכין בשכבות עוגיות הטבולות באספרסו קרם מתוק וקצף ביצים.

חוקרים וסקרנים רבים ניסו להעריך מאיפה בדיוק באיטליה הקינוח העתיק יומין הזה מגיע וחשבו שעלו על פתרון. "הרם אותי למעלה" זהן פירושו של הטרמיסו באיטלקית, בשל כך, חשבו אותם חוקרים כי מקורו של הטרמיסו הינו בחבל טוסקנה, שם היה נהוג להכין עוגות בשכבות. אך למרבה הצער, או השמחה, הטרמיסו ומקורותיו נשארו אנונימיים והשאירו עבורנו בחירת ההיסטוריה, לפחות עד שנדע בוודאות מהיכן הופיע לנו.

אז כאחרי שהכרנו את עוגת הטרמיסו המדהימה, לכמה מכם יצא לטעום קוקטייל טרמיסו? כשבאים אלינו האורחים הביתה אנחנו רוצים שיזכרו את הארוחה שלנו ויעריכו את ההשקעה. לכן, לקינוח במקום להוציא עוגה שדורשת זמן עבודה רב והכנה מראש תכינו ביחד עם האורחים קוקטייל קינוח שיסגור לכם את הארוחה וישאיר את האורחים חוויה יוצאת דופן שלא פוגשים בכל יום. יום העוגות הבינלאומי כבר כאן ואנחנו רוצים להציג לכם את הטרמיסו המדהים שלנו, כזה שהאורחים שלכם לא טעמו בשום מקום אחר.

והנה המתכון המיוחל לקוקטייל הטרמיסו מבית זיו מנור:
מוזגים לבלנדר 250 מ"ל ליקר ריבת חלב 50 מ"ל וויסקי 5 מ"ל טסטר ג'ויס 150 גרם גלידת ריבת חלב וקרח
מפעילים את הבלנדר עד לקבל מרקם אחיד של ברד

מכינים רוטב שוקולד עם שמנת ושוקולד מריר
מכינים כתר שוקולד עם גביעי גלידה ,מצפים בקוקוס
מוזגים לגביע ומגישים.

בסדנאות הקוקטיילים של זיו מנור תוכלו לטעום את קוקטייל הטרמיסו המדובר ועוד שלל קוקטיילים שהאורחים מכינים בהדרכת זיו מנור.

לכבוד יום הגברים הבינלאומי, הנה כמה טיפים לגברים שבניתי לאירוח במיוחד בשבליכם.

לאחר כמה פגישות החלטתם לעבור להתקדם מעט קדימה. חשוב לכם להרשים אך לא באופן שנראה מתאמץ מידי. סידרתם את הבית על גבול המוקפד מרושל, דאגתם למוסיקה שתעיד על טעמכם האיכותי וכיוונתם לעוצמה המתאימה, שמצד אחד תכניס לאווירה, ומצד שני לא תפריע להתנהלות השיחה. אך מה לגבי השתייה? מצד אחד אתם לא רוצים להוציא את "התותחים הכבדים" שלא יחשדו בכוונותיכם הטהורות, מצד שני המשקאות הקלים והתוססים עלולים ליצור את הרושם של מסיבת כיתה ו'. הפתרון נמצא בקוקטיילים.
צעירים, חושניים, מלאי טעמים, מתוחכמים במידה, לא מאיימים וניתן להתאים את טעמם לכל חיך.
בנוסף לכל היתרונות, ניתן להכין את הקוקטיילים יחד ובכך למלא את הפגישה בעניין ובקרבה.
גם אם חתונה לא תצא מזה, מובטחת לכם חוויה מהנה, ובעיקר מקורית.

La Belle Sandrine Margarita
קוקטייל המכיל פירות יער ואשכולית אדומה. מעבר לצבע האדום העז והחושני, פירות אלו עשירים בויטמין סי ונוגדי חמצון. מומלץ בפגישות שמשאירות אתכם חסרי נשימה.
המצרכים:
120 מ"ל לה בל סנדרין
60 מ"ל רום
60 מ"ל סאוור
150 גרם פירות יער קפואים
2 אשכוליות אדומות
אופן ההכנה:
מכניסים את כל המרכיבים לבלנדר עם הרבה קרח ומפעילים עד לקבלת מרקם עדין של ברד
הצעת הגשה:
פורסים אשכולית אדומה לפרוסות דקות ומניחים על שפת הכוס.

Granita
קוקטייל שוקולדי. רבות דובר בסגולות השוקולד וכן בהיותו תחליף לאהבה ואפילו לסקס. ואנחנו אומרים: למה להחליף אם אפשר לשלב?
המצרכים:
250 גרם גלידת שוקולד בלגי
120 מ"ל ליקר קפה בוהם
וופלים קפואים בטעם שוקולד
קוקוס
200 מ"ל שמנת 38%
200 גרם שוקולד לבן
250 גרם שוקולד מריר
אופן ההכנה:
מכניסים את הגלידה והליקר לבלנדר עם הרבה קרח ומפעילים עד לקבלת מרקם עדין של ברד
להכנת רוטב השוקולד:
מרתיחים שמנת 38% לאחר הרתיחה מוסיפים את השוקולד המריר והשוקולד הלבן ומערבבים היטב עד לקבלת מרקם שוקולדי סמיך.
הצעת הגשה:
יוצקים לכוס שמפניה ומגישים עם וופל שוקולד קפוא

כשחוגגים ימי הולדת, אירועיים פרטיים ועיסקיים כולם כבר יודעים, סדנאת קוקטיילים ואלכוהול באווירה מחשמלת של זיו מנור.

שיאי גינס הם מושא להערצה כבר שנים רבות ע"י מספר רב של עוקבים בכל העולם. זיו מנור אסף עבורכם את שיאי האלכוהול המעניינים ביותר של גינס.

כוס היין הגדולה בעולם:

ואנחנו מתחילים בכוס היין הגדולה ביותר בעולם, לפי ספר שיאי גינס, תאמינו או לא, בגובה של 3.87 מטרים ו2.04 בנקודתה הרחבה ביותר. את הכוס ייצרו קומיטאט פסטי במלטה בשנת 2012.

הכי הרבה קוקטיילים בשעה:

שימו לב לשיא הבא, לא שומעים עליו בכל יום מפי ברמן מקצועי. בגרמניה ארבעה ברמנים החליטו לשבור את שיא גינס בהכי הרבה הכנת קוקטיילים בתוך שעה אחת בלבד. תומאס ווינברגר, אלנה ברנזקי, מתיאס קנור ואנה קנור הם ארבעת המופלאים שרקחו 3906 קוקטיילים בתוך שעה אחת. השיא נשבר בתוכנית טלויזיה אודות שיאי גינס לפני 6 שנים. להכין הרבה קוקטיילים זה אולי נשמע יחסית קל אבל החוק אמר להם שאסור לאף אחד מהם להכין את אותו השייק פעמיים, דבר אשר הצריך מארבעת המופלאים המון דמיון.

מרתף היין הגדול בעולם:

בטח לא שמעת על מרתף היין הגדול בעולם. במילסטי מיסי אשר במולדובה יש מרתף ובו שוכנים לא פחות ממיליון וחצי בקבוקי יין שמאוחסנים במנהרה תת קרקעית באורך של (שימו לב) 55 ק"מ. כל שנה מצטרפים בקבוקים חדשים חמרתף אך הראשון שבהם הוכנס לשם בשנת 1968.

הוויסקי העתיק בעולם:

גלנבון הוא הוויסקי העתיק ביותר שנמכר אי פעם. הוויסקי בושל במזקקת גלנבון שבסקוטלנד. משפחה אירית אשר החזיקה בבקבוק למשך דורות נמכר במכירה פומבית תמורת 14,850 לירות סטרלינג. הבקבוק הינו קטן במיוחד ומכיל בתוכו בסה"כ 400 מ"ל והוא בצבע ירוק.

הבירה עם אחוזי האלכוהול הגבוהים ביותר:

55% אלכוהול למשקה, ולא זה לא המשקה שחשבתם עליו. הבירה בעלת אחוזי האלכוהול הגבוהים ביותר נקראת קץ ההיסטוריה והיא מחזיקה בתואר הבירה בעלת אחוזי האלכוהול הגבוהים ביותר. אם במקרה רציתם לרכוש אחת אתם תאלצו להיפרד מ765 דולרים אבל את הבקבוק תקבלו בתוך פוחלץ של חיה.

בסדנאות החוויה באלכוהול של זיו מנור תוכלו לצבור ידע על עולם האלכוהול ובעיקר לטעום ולהכין משקאות שלא טועמים בשום מקום אחר.

לקראת יום הנאצ'וס הבינלאומי, החלטתי להציג בפניכם מספר דברים שלא ידעתם על הטקילה.
הטקילה, משקה שיש לו ממשלה, צורת הגשה ותולעת, מיוצרת אך ורק במקסיקו, מוגשת לרוב נקייה, אך משמשת גם כבסיס לקוקטיילים למביני עניין.

אחד מסיפורי הפולקלור הרבים הקשורים בטקילה מספר שמקורה בברק שהיכה בשדה של צמחי אגבה הגדלים במקסיקו ובישל את ליבת הצמח שהחל לתסוס. ילידי המקום התרשמו מניחוחו ומטעמו של הנוזל שנוצר, ומתוך יראת כבוד לאלים החלו לשתות אותו. הכובשים הספרדים שהגיעו למקסיקו הביאו עמם את הידע והכלים לזיקוק, העבירו את העיסה במזקקה ויצרו את הטקילה.

כך התחיל ייצור הטקילה במקסיקו, שהפכה את המשקה למשקה לאומי, ואף הגדילה לעשות ורשמה את זכויות יצור הטקילה לעצמה. הטקילה מיוצר מליבת צמח ששמו אגבה כחולה, בחמישה חבלי ארץ במקסיקו הסמוכים לעיר טקילה, המשמשת בירת הטקילה העולמית.

תעשיית הטקילה היא אחת מענפי הייצוא הגדולים והחשובים במדינה, שיש בה גם אקדמיה לטקילה. כדי לייצר את המשקה הלאומי יש לעמוד בסט תקנות מפורט וקפדני הנאכף על ידי מועצת ויסות הטקילה המקסיקנית. הממשלה מסמנת את הבקבוקים בסימן רשום, וישנם חוקים נוקשים אשר מגדירים איזה משקה רשאי לשאת שם זה:
– המשקה חייב להיות מיוצר באחד מ-5 חבלים ספציפיים במקסיקו: ניאריט, מיצ’וקאן, טמוליפס, חליסקווחבל וגוואנאחואטו.
– המשקה חייב להכיל 51% של נוזל מותסס המופק מצמח האגבה הכחולה.
– הבקבוק צריך להיות בעל חותמת המציינת את המזקקה בה הופק המשקה.

טקילה אמיתית חייבת לשאת את הסימון :NOM (סטנדרט הייצור), עם מספר בן 4 ספרות מימינו.
וכן את האותיות CRT, המאשרות שהיצרן הינו חבר מוכר ע"י המועצה הממשלתית המפקחת על תעשיית הטקילה.

סליחה, יש לי תולעת במשקה
המון סיפורים, פולקלור ואגדות נקשרו בתולעת שבטקילה. למעשה, המשקה עם התולעת הוא לא טקילה, אלא משקה אחר הנקרא מסקל, שמופק גם הוא מצמח האגבה הכחולה. התולעת היא זחל עש התוקף את האגבה. תוספת התולעת למשקה מעידה על האותנטיות שלו, ועל כך שאכן הופק מאגבה ולא ממקור אחר, ויש הטוענים כי היא מוסיפה טעם ומחזקת את כוח הגברא.

מהשדה ועד לבקבוק – המתנה של 8-13 שנים…
השלב הראשון :
צמחי האגבה גדלים לאיטם במשך 8 עד 13 שנים בשדות ענק. בבשלותם עוקרים את השורש מתוך האדמה, "מגלחים" את העלים הדוקרניים סביבו, ומקבלים את ליבת השורש שבשיאה שוקלת בין 40-70 ק"ג.
את היבול, דמוי פרי אננס ענק (ומכאן שמו "פיניה") מסיעים למזקקה, שם הוא נחתך לרבעים ומתבשל לאיטו, כ- 18 שעות, בתנורי אדים ענקיים (חדרים שלמים אטומים) עד שמתרכך והופך לדבשה סמיכה.

את החומר המבושל מרסקים, מסננים ומתסיסים במים עם שמרים, ומשם היישר לתהליך הזיקוק הראשוני עד לקבלת הארומה, הטעם ואחוז הכוהל הרצוי. ב"סיבוב" ההזקקה השני, מעדנים את הנוזל ומכינים אותו ליישון ברמה של 55% כוהל בנפח. היישון נעשה בחביות עץ אלון אמריקאי (כאלה שהכילו בעברן וויסקי מסוג טנסי או קנטקי), ובתומו מדללים את הטקילה במי באר מזוקקים, מסננים, וממלאים בקבוקים, לרוב בקווי יצור ענקיים.

כף יד, מלח ולימון – כל כללי הטקס

טקילה נקייה לא שותים ככה סתם. נהוג לערוך טקס מיוחד, שמשתתפים בו פלח לימון, מלח וכף יד. את הטקילה נהוג להגיש בכוס שוט בליווי מלחייה ופרוסת לימון. ממליחים את האזור שבין האגודל לאצבע המורה, מלקקים את המלח, מורידים לגרון את השוט, ומיד לאחר מכן אוכלים את פרוסת הלימון.
המלח נועד להקטין את צריבתה של הטקילה על ידי הפרשת רוק, והלימון נועד לשפר את הטעם.

בסדנאות האלכוהול והקוקטיילים של זיו מנור משקשקים ושוברים את הקרח, סופגים ידע על אלכוהול ובעיקר מכינים את הקוקטיילים של עצמכם לפי המתכונים הייחודיים של זיו מנור.

4 לאוקטובר Vodka Day

 
כשרוסיה ופולניה רועמות – הוודקות שותקות
המשקה שיוצר במנזרים בתחילת המאה ה-15 , ושימש בעיקר לצורכי רפואה בשל אחוז האתנול הגבוה שבו, הפך לאחד המשקאות הפופולריים ביותר בישראל. ככל הנראה מקור הוודקה בפולין, אם כי הרוסים טוענים לראשוניות. גם על מקור השם ניטש ויכוח, הסברה הרווחת כיום היא שמקור השם וודקה, במילה הלטינית VITA שפירושה "חיים", ועל כן מכונה הוודקה "מי החיים".
בשנת 1534 נמצאו עדויות כתובות המתארות שלל מתכונים לשימוש רפואי וקוסמטי בוודקה, בין היתר: ניקוי הסנטר לאחר הגילוח והמלצה לשפשוף הגוף בוודקה בכדי להרחיק ממנו ריח רע.
באמצע המאה ה-16, בסביבות העיר קרקוב שבפולין, החלו לייצר וודקה בכמויות מסחריות.
בשנת 1620 החליטה מועצת העיר, כי על כל בעל מזקקה לקבל רישיון בתשלום, 68 מזקקות נרשמו כחוק ואילו רבים המשיכו לעסוק בזיקוק באופן בלתי חוקי.
הוודקה הפולנית הפכה למשאב יצוא משמעותי ונמכרה באוסטריה, הונגריה, אנגליה, גרמניה, ואפילו לרוסיה ואוקראינה.
בסביבות 1840 נרשמו כ-5000 מזקקות, וייצור הוודקה בכמויות גדולות השפיע על הגדלת המס על בעלי המזקקות. כמו כן גדל היקף האלכוהוליזם בקרב שכבות הביניים והשכבות הנמוכות בעיקר  ואף הוטבע הביטוי "שיכור כמו פולני".
ברוסיה, הצאר אלכסנדר השני, הורה להגביל את כמות הוודקה הנמכרת , לצמצם את שעות פעילות הפאבים ולאסור על מכירת אלכוהול לשיכורים.
בסוף המאה ה-19 ירד בכמעט רבע , מספר המזקקות באזורים הרוסיים. בכל שנה סגרו השלטונות כ-3000 מזקקות לא חוקיות.
לקראת סוף המאה ה- 19 ביקש הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי לשפר את איכותה של הוודקה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה , הוכרזה תקופת יובש והייצור נאסר, גם במהלך המהפכה ומלחמת האזרחים, הוצאה הוודקה אל מחוץ לחוק וכל מי שנתפס פורץ אל מחסני אלכוהול – נורה במקום.
לנין שליטה הראשון של רוסיה הקומוניסטית התיר לייצר וודקה המכילה עד 30% אלכוהול.
בעת מלחמת העולם השנייה, הוחלט לצייד את כל החיילים הרוסיים ב"הקצבה יומית של 100 גרם וודקה.
בשנים שלאחר מלחת העולם השנייה הוודקה החלה לקנות לה מעריצים בארה"ב ובארצות מערב אירופה.
בשנת 1985 , העביר מיכאל גורבצ'וב חוק המגביל את ייצור הוודקה ואת צריכתה. הוא סגר מאות מזקקות וחנויות לממכר אלכוהול, ואף ביטל את מנהג הגשת הוודקה באירועים רשמיים של המדינה.
בכל שנה מתים שלושים אלף אזרחים רוסיים בשל שתיה מופרזת.

צ'ייסר על וודקה בקטנה :
• השיטה הרוסית לטיפול בהאנג אובר כתוצאה משתייה מופרזת של וודקה, היא שתיית מי מלפפונים חמוצים.
• רוסים רבים נוהגים לסיים שתיית וודקה, בלגימה הגונה של בירה בכדי "להוריד" את המשקה.
• להשגת אפקט טעמים מיוחד, מיד לאחר לגימת הוודקה, יש לנעוץ את השיניים עד לגובה החניכיים בפלח לימון מכוסה בסוכר.
• ברוסיה משתמשים לעיתים בוודקה בכדי לטפל בשיער שמנוני.
• וודקה משמשת ברוסיה גם כנוזל לשטיפת פה.
• אין מתחילים לשתות וודקה לפני השעה חמש אחר הצהריים
• יש מקומות אשר בסיום סעודות חגיגיות, נוהגים לזרוק את הבקבוק הריק אל מעבר לכתף או אל האח הבוערת.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 בעקבות עליה דרמטית בביקוש לוודקה בארה"ב, פרץ סכסוך בין רוסיה לפולין באשר לבעלות על המותג המקורי.

היתרון של אלכוהול ב- סדנאות גיבוש לצוות עובדי החברה

אז הנה שוב מגיע הרגע הזה בו אתם מתבקשים לארגן ערב גיבוש לעובדי החברה. אם אתם נמנים על מחלקת הרווחה או משאבי האנוש, אין ספק שארגון של ערב גיבוש יכול להיות כרוך בהרבה לחץ. נכון, אין ספק שמצד אחד אתם יכולים לעשות מה שבראש שלכם, לארגן פעילות גיבוש לפי האג׳נדה שלכם ולגמור את הסיפור בכמה טלפונים מבלי להתחשב בשאר העובדים – אם לא מתאים להם, אז בעיה שלהם – זה מה יש.

אפשרות נוספת העומדת לרשותכם היא למצוא פעילות שבאמת תדבר לעובדים, תעזור לכם להשיג את התוצאה הרצויה (שהיא ערב חוייתי ומהנה) וכמובן תגרור גם פרגונים מהממונים עליכם. אין ספק שהאופציה השניה היא הרבה יותר מורכבת, כי במקום להרים טלפון אחד למקום שאתם כבר מכירים שמספק את מה שעושה לכם טוב, באופציה השניה צריך להתחיל לעשות סקר שוק, להבין מי הם העובדים שאותם רוצים לפנק ובעיקר יש המון בירוקרטיה ולוגיסטיקה שצריך להתעסק איתה.

החדשות הטובות הן שבחירה באופציה השניה, על אף הלחץ וההתעסקות עם כל מה שכרוך בסגירת הערב, אכן תספק לכם את התוצאה שלשמה אתם בכלל מארגנים את הערב הזה. ואם לרגע נראה לכם שהבוסים שלכם רוצים לעשות ערב גיבוש רק כדי לצאת ידי חובה, כנראה שאתם צריכים לעשות רענון קצר בחשיבותו של ערב גיבוש לעובדים.

למה בכלל זה כל כך חשוב לעשות ערב גיבוש וסדנאות גיבוש לצוות?

נהוג לחשוב שהצעה כספית כזו או אחרת, היא מה שתגרום לעובד לקחת את הרגליים שלו וללכת. האמת היא הרבה יותר מורכבת. לא מעט מחקרים לאורך השנים הראו קורלציה ישירה בין שביעות הרצון של העובד למשך הזמן בו הוא עובד בחברה מסויימת, אף על פי שבמקום אחר ובתפקיד דומה, הוא יוכל להרוויח סכומים משמעותיים יותר.

הסיבה לכך היא, שעם כמה שזה קלישאה, כסף הוא באמת לא הכל בחיים, ומקום עבודה שמעניק לעובדים שלו חופש להתפתח, מעניק להם את הקשרים האישיים עם הקולגות ומאפשר להם סביבה בה הם יכולים לבוא לידי ביטוי ולהרגיש שמשקיעים בהם, בסופו של דבר יהנו משהות ארוכה יותר של עובד בתפקיד מסויים.

כלומר, חברה שמשקיעה בעובדים שלה ונותנת להם את התחושה כי הם לא רק עוד בורג קטן במערכת, נהנית מעבודה פרודקטיבית יותר של העובד, גם על חשבון משכורת נמוכה יותר ממקום מקביל. הרי בסופו של דבר כולנו רוצים להרגיש שמשקיעים בנו וליהנות מתחושת שייכות, ועובדים שמרגישים מהמעסיקים שלהם את התחושות האלו ישארו לויאלים יותר לזמן ארוך.

בדיוק מהסיבות האלו, ערבי הגיבוש הם כל כך חשובים. מצד אחד, לתת במה לחברה לפנק את העובדים בערב מהנה ומצד שני, לגרום לחברי הצוות השונים להתחבר, להכיר וליהנות אחד מהשני. ככל שחברי הצוות ירגישו שיותר משקיעים בהם והקשרים עם הקולגות יתהדקו, כך גם, בהלימה, היעילות שלהם בעבודה תהיה גבוהה יותר. כשנותנים לך אתה נותן בחזרה. כשטוב לך אתה משקיע בשביל להצדיק את המקום שלך.

אז אחרי שחידדנו את הנקודה הזאת, הנה טיפ זהב לאופן שבו לא כדאי לארגן אירוע גיבוש

זוכרים את האופציה הראשונה שדיברנו עליה? בה אתם מרימים טלפון למישהו שאתם מכירים וסוגרים ערב גיבוש שמתאים לכם ורק לכם? תשכחו מהאופציה הזאת. היא לא תוביל לאף מקום חיובי ולא זו בלבד, היא גם תשים לכם סימן של מטרה על הגב. גם מצד הבוסים שלא יראו בעין יפה שכל האירוע התבצע בצורה ״חפיפניקית״ ובטח לא מהעובדים שלכם שיסתכלו עליכם בעין עקומה כי אתם מבזבזים להם עכשיו זמן יקר. זמן שהם יכלו לנצל כדי לנוח, להיות בבית ולהתפנות לדברים שמעניינים אותם. אוהבים לשיר אבל קריוקי לא מדבר לאף אחד? תשמרו את זה לחברים בבית.

עכשיו כל מה שנשאר לכם לעשות זה להבין מי הם העובדים שלכם ומה מדבר אליהם. במידה והיה לכם צוות עובדים על טהרת מגדר אחד, הייתם בהחלט יכולים לעשות סדנת גיבוש לצוות שתתמקד במה שמעניין אותם באופן ספציפי. נניח וכל הצוות היה גברים אז סדנת פוקר, למשל, הייתה יכולה להיות רלוונטית. אבל אם הצוות שלכם מתחלק גם לנשים וגם לגברים, אתם מן הסתם צריכים למצוא פעילות שתהיה אפקטיבית עבור שני המגדרים.

אם כן, מה כולם אוהבים ויכול להיות מתאים לערב צוות הכולל גברים ונשים כאחד? משהו שמערב בתוכו אלכוהול! ובדיוק למשבצת הזאת נכנסת סדנת האלכוהול, שהיא ללא שום צל של ספק הפתרון המושלם עבור כל ערב צוות הכולל כמות עובדים משני המגדרים.

מה זה בכלל סדנת אלכוהול?

סדנאות אלכוהול, כמו הסדנאות שזיו מנור מעביר, הן סדנאות חוויתיות, מהנות, מרגשות, קורעות מצחוק ובעיקר מגבשות. במהלך הסדנה עוברים המשתתפים חוויה מטלטלת חושים, טעימה ומעשירה. חברי הצוות נהנים מתוכן מעשיר שמלמד אותם גם על עולם האלכוהול, אנקדוטות משעשעות, וגם לומדים להתנסות בידיים בהכנת משקאות מעולים. אך אל תטעו לרגע, זאת לא סדנה רגועה שמטרתה היא רק ללמד, אלא הסדנה בנויה מראש בצורה מסיבתית שתאפשר לחברי הצוות שלכם להתגבש אחד עם השני, ללמוד, לשתות וליהנות.

נפלאות האלכוהול

לאלכוהול (כל עוד הוא במידה הנכונה) יש יתרון משמעותי בסדנאות לגיבוש הצוות. הוא משחרר ומעניק לעובדים את האפשרות להיות קלילים, מאושרים ורגועים יותר. אתם בוודאי לא צריכים אותנו כדי לדעת שלאלכוהול יכולות משלו לגרום גם לקשוחים ביותר להיות משוחררים, ולכן הקרבה שהאלכוהול יכול ליצור בין החברים השונים, היא מיוחדת וחשובה. הרי בערבי גיבוש, בדרך כלל, יש חברי צוות שהם פחות מגובשים מהחברים שלהם.

זה יכול להיות עובד ביישן, עובד חדש או עובד שהקונספט של ערב צוות נתפס בעיניו כבזבוז זמן. במקרים כאלו אין טוב יותר מאלכוהול על מנת לרכך את הקרקע ולהפוך את האירוע לחייכני, מזמין ופתוח יותר.

אז אחרי שהבנתם את חשיבותו של ערב גיבוש לצוות שלכם, עד כמה שסדנה שמתאימה לכלל העובדים ולא מספקת רק את הגחמות שלכם יכולה להועיל לגיבוש החברים וגם הבנתם כי האלכוהול יכול לשמש כמפתח, כל שנותר לכם לעשות הוא להזמין את הסדנה, לקבוע תאריך ומיקום ולספק לעובדים שלכם חוויה שהם לא ישכחו לעולם. ערבי גיבוש מוצלחים באמת, הם כאלו שנזכרים בהם ומדברים עליהם גם הרבה אחרי שהערב נגמר. סדנת אלכוהול תאפשר לכם לחרוט את הזיכרון אצל העובדים שלכם.

זיו מנור ביום השוקולד הלבן

שוקולד לבן בחיבורי אלכוהול איכותיים

מספרים שברוסיה שותים וודקה כדי להתחמם, אבל בצד השני של העולם (תלוי מאיפה אתה מסתובב..), במרחק של יותר מ-2,000 קילומטרים ותחת אקלים מדברי, אנחנו קצת מתקשים להבין זאת. אין ישראלי ששותה אלכוהול כדי לשרוד, אלכוהול הוא תענוג. הוא צריך להתאים לאווירה, למזג האוויר, למקום ולתקופה בה אנחנו שותים אותו וכשמדברים על אלכוהול בחורף, זה רק מתבקש לשים אותו יחד עם תענוג שוקולדי.
הם נראים קצת לא קונבנציונליים יחד, אבל זה רק מפני שאנחנו לא בהכרח מכירים אותם בוורסיה הזו. הם החברים הכי טובים אם רק תעזרו להם למצוא את הדרך לדבר ביניהם. הם דומים יותר משאנחנו מבינים, שניהם משחררים צחוק, שמחה והרגשה טובה ותפקידנו לתת להם את מקומם יחד וליהנות מהתענוג.
לסוגי שוקולד שונים עוצמת טעמים שונה, כדי להעצים את טעמו של השוקולד חשוב לדעת איזה סוג אלכוהול משדכים לו. חשוב לשים לב לכמויות, כשיותר מדי אלכוהול מכל סוג שהוא יגרום לשוקולד לטעם מריר ולהפרת מאזן הטעמים.

להלן כמה טיפים שיעזרו לכם במשימה:
1. השתמשו בשוקולד לבן איכותי – כדאי מאוד שיהיה זה שוקולד איכותי ובסטנדרט גבוה.

2. אזנו רמות מתיקות – אין לערבב שוקולד לבן שמתיקותו גבוהה מהאלכוהול, אלא להיפך, עדיף שהמשקה יהיה במתיקות מוגברת. לצורך כך, כדאי מאוד לטעום קצת מזה וקצת מזה ולהעריך את רמות המתיקות. אין מה לדאוג מעבודה "קשה" מדי, אחרי הכל, זוהי אחת העבודות המתוקות שקיימות.

3. התאימו מרקמים – מרקמו המלא והחלק של השוקולד הלבן מבקש את שידוכו למשקאות בעלי עפיצות רכה ומעוגלת, והעובי הקטיפתי של השוקולד משתלב מצויין במשקאות בעלי גוף.